<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ה</h1>
<h2>דף מב:</h2>
שעור הדבר והוא א' מן השלשה דברים שהזכרנו בשער כ"ג דמי שמוכר מכר ומזכיר את שעורו זה השער אתה מוצאו בין במכר שהלוקח על גבו בין במכר שאין הלוקח על גבו, וכגון שאמר לו מזה השדה שהיא לפניך אמכור לך כך וכך אמה או שאמר לו משדה פלונית שלי אמכור לך ממנו כך וכך אמה, ותדע כי זה השער מתחלק לשני עניינים. הראשון צריכים אנו לידע באיזה ענין צריך להיות הקרקע ומה הוא דינו. הענין הב' אם יפחות או אם יותיר על השעור שהזכיר צריכים אנו לידע נמי מה הוא דינו. תדע דענין מה שצריך להיות הקרקע הוי יודע דצריך שיהיה באותו קרקע שוה שלא יהו סלעים ונקעים דכל היכא שיש בו סלעים שגבוהים עשרה טפחים או נקעים שעמוקים עשרה טפחים לא יכנס במדה, ומה שהן פחות מן השעור יכנס במדה כדגר' [ב"ב ק"ב ע"ב] האומר לחברו בית (עפר) [כור] אני מוכר לך היו שם סלעים גבוהים י' טפחים או נקעים עמוקים י' טפחים אין נמדדים עמה, פחות מיכן נמדדים עמה. ותדע דדין הנקעים שוה הוא בין שיהא נקעים מלאים מים בין שיהו יבשים אין נמדדים עמה לפי שכשהן בשדה נראים כאלו השדה חלוק כדגר' [שם ק"ג ע"א] אמר רב פפא אע"פ (שהן) [שאין] מלאים מים שאין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחת ויראו לו כשנים ושלשה מקומות מתקיף לה רבינא והא דומיא דסלעים קתני דלאו בני זריעה, כי קתני אפחות מיכן דפחות מיכן נמדדים עמה. אבל הסלעים כדקתני דכל שהן פחות מעשרה נמדדין עמה כגון שיש בהם שני עניינים כגון שהם הסלעים שעור ארבעת קבין (כשעור) [בשעור] מכירת בית הכור כדגר' [שם] א"ר יצחק טרשים שאמרו בית ארבעת קבין, ותדע כי הכור הוא שלשים סאה וסאה ששת קבין נמצא שיש בכור ק"פ קבין והסאה היא חמשים אמה על חמשים אמה וחשבון אמותיה שני אלפים וחמש מאות אמה נמצא שחשבון הכור חמשה ושבעים אלף אמות כשאתה מחלק על ק"פ קבין נמצא שיש בקב ד' מאות וי"ז אמות פחות שליש, נמצאת מדת ארבעת קבין אלף ותרס"ו אמה ושני שלישי אמה הילכך אם יהיו בזה השעור נמדדים עמה כיון שאין בה י' טפחים הא יותר מזה השעור אין נמדדים עמה ואע"פ שאין בה י' טפחים. הענין השני צריך שיהיו הטרשים מפוזרים אילך ואילך ברובה של שדה אבל אם יהו מקורבות יותר מזה השעור אין נמדדות כדגר' [שם] א"ר חייא בר אבא אר"י והוא שמובלעות ברובה של שדה ובעי רבי חייא בר אבא רובן במעוטה ומעוטה ברובן מאי תיקו, בעי רבי חייא בר אבא אם אותן טרשין הויאן כשיר או כשורה או כחצובה או דרך עקלתון מהו תיקו, וכבר פי' דתיקו כי האי גונא חולקים. והיכא שהוא סלע יחידי ואינן טרשין אלא אבן אחת ויש שעור רובע קב שהוא לחשבון מאה אמות וד' אמות ושתות אמה אין נמדד עמה והוא דהוי בתוכה של שדה אבל אי הוי אותו סלע סמוך למצר השדה אפילו שהוא יותר מרובע קב הרי זה נמדד עמה, אבל אם נפסק עפר בין אותו סלע ובין אותו מצר נשאלה שאלה זו ועלתה בתיקו ויחלקו כדגר' [ב"ב ק"ג ע"ב] תנא אם היה סלע יחידי אפילו בית רובע אין נמדד עמה ואם היה סמוך למצר אפילו כל שהוא נמדד עמה בעי רב פפא הפסיק עפר בין סלע למצר מאי תיקו.
וזה שפי' כגון שמכר במדה והזכיר שם המדה של כור בחקירת האמות ובדקדוק אבל אם אמר כבית כור עפר אני מוכר לך שלא הזכיר שם המדה בחקירות אפילו יש שם סלעים גבוהים מי' טפחים הרי אלו נמדדים כדגר' [שם ק"ב ע"ב] ואם אמר לו כבית כור עפר אני מוכר לך אפילו היו שם נקעים עמוקים מי' טפחים או סלעים גבוהים מי' טפחים הרי אלו נמדדים עמה. הענין השני שדברנו לענין פחיתת האמות או יתרותן הוי יודע שאם אמר לחברו הריני מוכר לך כך וכך אמות במדת החבל אם פחת מה שפחת יפחתו למוכר מן הדמים (ומה) [ואם] יותיר מה שיהיה היתרון כנגדו יוסיפו למוכר בדמיו, אבל אם אמר לו כך וכך אמות אני מוכר הן פחות הן יתר או שהזכיר בית כור סתם כגון שהוציאו בלשונו בלשון שאין נכר ממנו לחקירת האמות והמדה שלא הזכיר לא מדה בחבל ולא הן חסר הן יתר, תדע דזה הוא דינו ביתרות חלק א' מארבעה ועשרים מחשבון האמות שמכר לו והוא הנקרא רבע שתות של מכר אי הוי בזה השעור או פחות אין למוכר בו כלום והוי ללוקח, ואם הותיר על זה החשבון דין הוא שיחזיר למוכר או הוא או דמיו, ואם פוחת מן האמות שמכר זה השעור או פחות מזה השעור אין ללוקח כלום על המוכר, אבל אם פחת יותר השעור יש על המוכר להשלים שעורו כדגר' [שם ק"ג ע"ב] בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פחת כל שהוא ינכה יתר כל שהוא יחזיר, ואם אמר לו הן חסר הן יתר ואפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר על כן יעשה חשבון, ואבעיא להו בית כור עפר מאי ת"ש בית כור עפר אני מוכר לך, כבית כור עפר אני מוכר לך, הן חסר הן יתר אני מוכר לך אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו אלמא סתמא כהן חסר הן יתר דמי, אמרי התם פרושי קמפרש איזה בית כור שהוא כבית כור כגון דאמר לו הן חסר הן יתר אני מוכר לך, מתקיף לה רב אשי אני מוכר לך אני מוכר לך למה לי אלא לאו ש"מ סתמא כהן חסר הן יתר דמיא ש"מ.
וכבר פי' שהסאה ששה קבין נמצא שיש שנים עשר חצאי קבין ולכך יקרא רבע קב רבע השתות של הסאה, ויש בסאה נמי כ"ד רביעי קבין ולכך נמי יקרא רבע הקב אחד מכ"ד של סאה, אבל היכא שהזכיר המוכר שתי הלשונות אחד בפירוש ואחד בסתם כגון שאמר כך וכך אמות מדה בחבל הן חסר הן יתר או שאמר כך וכך אמות הן חסר הן יתר מדה בחבל תדע שאין לנו לסמוך אלא על לשון האחרון ואם אמר מדה בחבל הן חסר הן יתר נדינו כהן חסר הן יתר ואם יש רובע קב לסאה שהוא (חצי) [רובע] השתות והוא חלק מכ"ד הגיעו, ואם אמר הן חסר הן יתר מדה בחבל הרי אנו דנים במדה בחבל פחת כל שהוא ינכה, יתר על שתות יחזיר כדגר' [שם ק"ד ע"ב] מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל בטל מדה בחבל הן חסר הן יתר דברי בן ננס אע"ג דגר' בגמרא [שם ק"ה ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות אין לסמוך על זאת ההלכה אלא על הדא [שם ע"ב] דאמר רב הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי, מאה מעי אסתירא אסתירא מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון, ואע"ג דגר' דרב סבר תפוס לשון אחרון ושמואל סבר תפוס לשון ראשון וקימ"ל כשמואל בדיני הכא לא הוי אלא כרב דהא במקום אחר גרס' [ב"מ ק"ב ע"ב] כדומה לזה הדין רב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון והלכה כרב נחמן. וזה שפי' בתורת רבע השתות שהוא חלק מכ"ד שהגיעו היכא שמכר לו מכר שאין הלוקח עומד על גביו, אבל אם מכר לו מכר שהלוקח רואהו ולא דקדק בחקירת המדה אלא שאמר סתם הרי אנו דנים בו דין של שתות אם יש בפחיתות של קרקע או יותר מן השתות דין הוא שיחזיר המוכר ללוקח אותו פחיתות, ואם הותיר דמי שתות או יותר משתות דין הוא על הלוקח שיחזיר למוכר אותו יתרון כדגר' [ב"ב ק"ו ע"א] בסימניו ובמצרניו פחות משתות הגיעו יתר על שתות ינכה וגר' [שם] רב הונא אמר שתות כפחות משתות ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות רב הונא אמר שתות כפחות משתות הכי קאמר פחות משתות הגיעו יתר משתות ינכה, רב יהודה אמר שתות כיתר משתות הכי קאמר פחות משתות הגיעו עד שתות ושתות בכלל ינכה והלכה כרב יהודה שמחזיק כח האונאה להחזירה דהא אנו רואים במקום אחר דגר' לענין חקירת המכר במדה שהחזיקו נמי כח האונאה אף הכא מחזיקין דגר' [קידושין מ"ב ע"ב] אמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ולא אמרן אלא דטעו באומדנא אבל במשיחה אפילו כל שהוא נמי הדר דאמר רבה כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר.
וזה שפי' בתורת שתות היכא שאין הלוקח מכיר את השדה ואין יודע אותה מקודם לכן אם היא משובחת או מה היא, אבל היה מכירה מתחלה הכר גמור ואע"פ שיפחות פחיתות גדול יותר מן השתות מן האמות שהזכיר המוכר אין על המוכר להחזיר מה שיפחות דאמרינן אותו תוספת שהוסיף המוכר כשאמר כך וכך אמות היא ואינו כך לא רצה לומר משום האמות ממש אלא רצה לומר זה הקרקע חשוב לעשות פירות כאלו היה בו כך וכך אמות כמו שהוא דרך המוכר להשביח את מקחו כדגר' [ב"ב ק"ו ע"א] רב פפא זבן מההוא גברא אמר לו הויא עשרין גריוי משחתא ולא הוו אלא חמיסר אתא לקמיה דאביי אמר לו סברת וקבילת אמר לו והא אנן תנן פחות משתות הגיעו יתר על שתות ינכה כל שכן הא דהוה ריבעא אמר לו ה"מ היכא דלא קים ליה בגויה מר הא קים ליה בגויה והא עשרין גריוי אמר לי אמר לו דעדיפא מעשרין קאמר לך.
ותדע שהחלוק שיש בין חזרת הקרקע ממש כשמוצאים בה יתרון, בין חזרת הדמים הוא זה, תדע דהיכא שנמצא באותו יתרון שעור תשעת קבין בשדה שהוא שלשת אלפים ושבע מאות וחמשים אמה ובגנה מאתים ושמנה אמות ושליש יחזיר הקרקע בעצמו למוכר, ואם היתרון פחות מזה החשבון כגון שהוא תשעת קבין פחות כל שהוא והוא יותר מחלק אחד [מ]כ"ד שבמכר שפי' לעילא שהגיעו יחזיר הלוקח למוכר דמיו ויחזיק המוכר הקרקע לעצמו, אבל תהיה יד המוכר על העליונה לענין היוקר והזול שאם נמכר אותו קרקע בשעת היוקר והזול כשהוא נותן לו את הדמים של אותו יתרון לא יתן אלא כשעה שהוא שוה בשעת היוקר ואם לא רצה הלוקח לתת דמיו אלא הקרקע בעצמו יתן כשעור הזול שהוא עכשיו. וכמו כן אי הוי הדבר בלוקח כגון שנמכר בשעת הזול והוקר דאם ירצה לתת דמים יתן כשעור היוקר ואם ירצה לתת קרקע יתן כשעת המכר כדגר' [שם ק"ג ע"ב] ומה הוא מחזיר לו מעות, ואם רצה מחזיר לו קרקע ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות כדי ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי ר' עקיבא בית רבע מחזיר לו את הקרקע ולא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המותר ואמרינן [שם ק"ד ע"א] ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כחו של לוקח לא אמרינן והתניא פחת תשעת קבין ומחצה לכור או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור דזהו רבע השתות הגיעו יתר על כן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח התם כגון דהוה יקירא מעקרא וזל השתא דאמרינן ליה ללוקח אי ארעא יהבת ליה הב ליה כזילא דהשתא, והתניא כשהוא מחזיר לו מחזיר לו כשעה שלקח ממנו התם כגון דהוה זילא מעקרא והשתא יקירא. ותדע דהיכא שאנו דנים להחזיר את תשעת קבין הקרקע בעצמו אפילו שיהיה כרובע השתות למכר שדננו למעלה הגיעו לא נדינו בכאן הגיעו אלא יחזיר והיאך אתה מוצא שיהיו תשעת קבין כרובע השתות למכר כגון שאמר לו הריני מוכר מאה ושבעה קבין ונמצא בשדה מאה וי"ז דנמצא היתרת רובע שתות של מכר כלו שהוא חלק אחד מכ"ד חלקים אפי' הכי כיון שהן תשעת קבין יחזיר את הקרקע בעצמו, וכמו כן נמי אם הוסיף בזה ובזה במכר כגון שאמר לו הריני מוכר עשרת אלפים קבין ונמצאו בו תשעת קבין יותר יחזיר את הקרקע בעצמו ואע"ג דהוי חלק אחד ממאה וכ"ש וכ"ש אם הוי יתרון הקרקע יותר מתשעת קבין שיחזיר את הקרקע בעצמו דלעולם אין אנו אומרים ברובע השתות שהגיעו (אבל) [אלא] היכא שאינו עולה אותו יתרון לשעור תשעת קבין אבל אם שעור תשעת קבין יהיה המכר בין רב בין מעט יחזיר ואף אין אנו אומרים שיתן דמי יתרון הקרקע ויחזיק יתרון הקרקע לעצמו אלא היכא שיצא מכלל השעורים כגון שיהא יתר מרובע שתות שהוא חלק מכ"ד ואף אינו תשעת קבין דכי האי גונא יצא מתורת שני השעורים התם יחזיר את הדמים ויחזיק יתרון הקרקע וכגון שאמר לו מאתים קב אני מוכר לך ונמצא השדה מאתים ושמנה קבין ומחצה דהוי היתרון שמנה קבין ומחצה דכי האי גונא יתר מרובע שתות המכר ואינו תשעת קבין ויתן הדמים כדגרסינן [שם] אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפילו בבקעה גדולה, ורב נחמן אמר נותן לכל כור וכור שבעת קבין ומחצה ואם איכא יתירא למוליתא דתשעת קבין הדר. והיכא שהוא יתרון יותר מרובע שתות ואינו תשעת קבין שלמין והוי דין הלוקח שיתן דמיו למוכר ויש לו למוכר שדה אחרת בצד אותו יתרון דין הוא שיחזור הקרקע בעצמו למוכר ואע"פ שאין בו תשעת קבין כדגר' [שם] תנא אם היה סמוך לשדהו אפי' כל שהוא מחזיר לו קרקע. ופי' לא את הרובע בלבד הוא מחזיר לו אלא את כל המותר כך הוא, דהיכא שנמצא בכור יתרות שמנת קבין ומחצה דהא יתר הוא מרובע השתות שהוא חלק מכ"ד ואף אינו תשעת קבין לא אמרינן יניח לו ללוקח שבעת קבין ומחצה שהן רבע השתות ויחזיר לו את הקב לבדו אלא הרי זה יחזיר אותו שמנת קבין ומחצה כלו עד גמירא כדגר' [שם ק"ד ע"ב] תני רבין בר רב נחמן לא את המותר הוא מחזיר לו אלא כל הרובעין כלן.
